עו"ד גירושין | יעל גיל | שוויון וצדק בחלוקת הרכוש - סעיף 8 לחוק יחסי ממון

שוויון וצדק בחלוקת הרכוש - סעיף 8 לחוק יחסי ממון

סעיף 8 לחוק יחסי ממון - יישום עקרונות השוויון הצדק ותום הלב בין בני זוג

תחולתו של חוק יחסי ממון בין בני זוג, תשל"ג 1973, הנה מיום 01/01/1974.

עפ"י חוק זה, מוקנות לבני הזוג, אשר נישאו במועד הקובע, זכויות עתידיות ברכוש המשותף לבני הזוג. עפ"י סעיף 5 לחוק יחסי ממון: (א) עם פקיעת הנישואין עקב גירושין או עקב מותו של בן זוג (להלן - פקיעת הנישואין) זכאי כל אחד מבני הזוג למחצית שוויים של כלל נכסי בני הזוג, למעט - (1) נכסים שהיו להם ערב הנישואין או שקיבלו במתנה או בירושה בתקופת הנישואין; (2) גימלה המשתלמת לאחד מבני הזוג על-ידי המוסד לביטוח לאומי, או גימלה או פיצוי שנפסקו או המגיעים על פי חיקוק לאחד מבני-הזוג בשל נזק גוף, או מוות. (3) נכסים שבני הזוג הסכימו בכתב ששוויים לא יאוזן ביניהם".

החוק במדינת ישראל, אינו מכיר באשם בפירוק הנישואין ובית המשפט לא יחלק את הרכוש, בהתחשב ב"תרומתו" השלילית של מי מבני הזוג לפירוק הנישואין.

למרות האמור לעיל, סעיף 8 לחוק יחסי ממון, נותן לבית המשפט לענייני משפחה ולבית הדין הרבני, שיקול דעת, באשר לחלוקת הרכוש, באופן לא שוויוני, עפ"י קריטריונים שונים כדלקמן :

"8. סמכויות מיוחדות :

"ראה בית המשפט או בית הדין נסיבות מיוחדות המצדיקות זאת, רשאי הוא, לבקשת אחד מבני הזוג שהוגשה לאחר פקיעת הנישואין - אם לא נפסק בדבר יחסי הממון בפסק דין גירושין - לעשות אחת או יותר מאלה:

(1) לקבוע נכסים נוספים על המפורטים בסעיף 5 ששוויים לא יאוזן בין בני הזוג;

(2) לקבוע שאיזון שווי הנכסים, כולם או מקצתם, לא יהיה מחצה על מחצה, אלא לפי יחס אחר שיקבע;

(3) לקבוע שאיזון שווי הנכסים, כולם או מקצתם, לא יהיה לפי שוויים בשעת פקיעת הנישואין, אלא לפי שוויים במועד מוקדם יותר שיקבע;

(4) לקבוע שאיזון המשאבים לא יתייחס לנכסים שהיו לבני הזוג בזמן פקיעת הנישואין אלא לנכסים שהיו להם במועד מוקדם יותר שיקבע."

בתי המשפט נוהגים להשתמש בסעיף זה במשורה.

בית הדין הרבני הגדול – חלוקה לא שוויונית של הרכוש על סמך בגידה

לאחרונה, ניתן פסק דין ע"י בית הדין הרבני הגדול, אשר על פיו, בית הדין רשאי לפעול על פי סעיף 8 לחוק יחסי ממון ולפגוע בבסיס השוויון בחלוקת הרכוש, בין בני הזוג, בגין בגידה. על פי דעת הרוב בפסק הדין :

" מקרה של בגידה שאנו רואים אותו כנסיבות מיוחדות שלא לדון בו שויון של איזון נכסים אינו מדין קנס על חטא. לא מדובר כאן בחוק דתי וענישה דתית. גם לא משום האשמה של פירוק נישואין גרידא. אלא משום התוצאות הכלכליות הנרחבות של פירוק נישואין ע"י בגידה, כלומר הצד הנבגד יאלץ כתוצאה מההתנהגות החד צדדית הבוגדנית והמפתיעה לבנות לו בית אחר: להינשא מחדש וגם לקנות בית אחר כפשוטו. מה שאין כן בנישואין שלא צלחו ששם שני הצדדים יש להם חלק בפירוק הנישואין ובאחריות להכרח של בנית בית חדש. האחריות הכלכלית שהוטלה על הצד הנבגד ב"מכה אחת" מזכה אותו להקלות באיזון המשאבים לטובתו בין אם הן מזכויות שנצברו לפני הבגידה או אחריה."

בפסק דין זה, עושה בית הדין הרבני הגדול שימוש, בנימוקים כלכליים לגיטימיים, ותוך כדי כך, מכניס את גורם האשם, לפסיקה במדינת ישראל.

גם בית המשפט לענייני משפחה מכניס את גורם האשם אל הפסיקה, בהתייחסו לאלימות במשפחה ולהברחת רכוש, כפי שיפורט להלן. שניהם מתבססים על סעיף 8 לחוק יחסי ממון ושניהם לטעמי צודקים. אביא להלן דוגמה.

מקרה לדוגמה

יש אנשים, אשר אינם מבינים את משמעות קשר הנישואין לעמקו והם נוהגים בו זלזול רב. מעשה שהיה כך היה : אישה כבת 50 הגיעה למשרדי וסיפרה לי, כי היא נישאה פעם שניה לפני כעשר שנים וכי בעלה השני, אדם כבן 60, בוגד בה החל מתחילת נישואיהם בגלוי ובמופגן. אישה זו סבלה סבל רב בנישואיה הראשונים וקיוותה לרוות קצת נחת בנישואיה השניים. הבעל השני, חיזר אחרי האישה נמרצות, במשך תקופה ממושכת ומשנתרצתה ונישאה לו, גילתה לתדהמתה, כבר לאחר חודש, כי בעלה בוגד בה, נוסע עם נשים אחרות לטיולים ולבילויים ובשנים האחרונות, אף מתרועע בעיקר עם מאהבת אחת, אותה הוא מביא לביתם של בני הזוג, כשהאישה יוצאת לעבוד, או כשהיא נסעה לבקר את בנה החי בחו"ל. הבעל הבוגדני, אשר הנו אדם אמיד ביותר, אף הבריח את כל רכושו הימנה והסתירו תחת שם ילדיו.

במצב בו הכול מותר ואין כלל אשם בפרוק הנישואין, אם יקבע בית המשפט, כי יש לבצע איזון משאבים בין בני זוג אלו, תיזרק האישה, אל הרחוב ותיוותר עם מחצית דירה קטנה, אשר רשומה ע"ש שני הצדדים, ותו לא. זאת, מאחר ואת מרבית הרכוש המשותף, הגבר הבריח, רשם ע"ש בניו והעלים בדרכים נוספות וכך, נבצר יהיה ממנה לקבל את מחצית הרכוש המוברח, המגיעה לה עפ"י דין.

אדם זה, חיזר אחר האישה ונישא לה, תוך הונאה והבטחות שווא לקיים עמה יחסי נישואין המושתתים על כבוד ואהבה. הרי אף אחד לא היה מוכן להינשא לזולתו, לו היה יודע, כי נכונו לו חיי צער, עגמת נפש מתמשכת ובוגדנות פיזית, נפשית וכלכלית. גבר זה, מיד לאחר שנישא לאשתו, זלזל בכל מה שקדוש, ראוי ונכון במערכת יחסים זוגית ואינטימית, כפי שיוצרים גבר ואישה, הנישאים זה לזו, מתוך רצון כן, להקים בית משותף יחדיו. מוסד הנישואין, בניגוד לדעתם של אנשים רבים, אינו משהו שלילי כשלעצמו, הוא מקבל בדיוק את הצורה, שבני הזוג נותנים לו ויוצרים הימנו. כאשר בונים קשר, המבוסס על אכפתיות, חום, אהבה, יושר, הגינות, חמלה והבנה, בונים בית טוב, מה שתורם לאיכות החיים, של שני בני הזוג, של ילדיהם ושל המשפחה המורחבת. כאשר בונים בית ונישואין, על בסיס אנוכי, שלילי, המבוסס על בוגדנות, הן בתחום המיני זוגי והן בתחום הכלכלי, באמצעות הברחת רכוש, בונים חורבה.

במקרה המתואר לעיל, מדובר באישה טובת לב, מסורה וחרוצה, אשר יושרה והגינותה, הנם שם דבר אף בפי חבריה. עוד נדבך נוסף לסיפור המעשה, היא העובדה, כי האישה רכשה בכספה את הדירה בה מתגוררים בני הזוג, לפני נישואיה. לאחר הנישואין, העבירה האישה לבעלה, מחצית מן הזכויות בדירה והיום היא רשומה על שם שניהם. שימוש בסעיף 8 לחוק יחסי ממון, במקרה כגון זה, יכול למנוע, עוול משווע וחוסר צדק, אשר עלולים להיגרם מיישום איזון המשאבים באופן דווקני.

בבג"צ 8928/06, בחן בית המשפט העליון את הסוגיה אשר הבאתי בפניכם לעיל "האם בגידתו של אחד מבני הזוג בתקופת הנישואין היא בבחינת "נסיבות מיוחדות" המצדיקות סטייה מכלל איזון הנכסים השווה הקבוע בחוק יחסי ממון בין בני זוג, התשל"ג-1973 (להלן: חוק יחסי ממון)? זו השאלה העיקרית העולה במסגרת עתירה זו."

בית המשפט העליון קבע כי :"לא ניתן לקבוע כי בנסיבות המקרה שלפנינו מצדיקה האחריות הכלכלית שהוטלה על המשיב 2 סטייה מכלל השוויון באיזון המשאבים."

בית המשפט המחוזי – חלוקה לא שוויונית של הרכוש על סמך אלימות

בע"מ 638/04, 640/04, קבע כבוד השופט דרורי בפסק דין, בו ישבו בהרכב גם כבוד השופט צבן וכבוד השופט שפירא כדלקמן : " גישתי היא, מבלי לקבוע מסמרות, כי, במקרים המתאימים, כאשר מוכחת אלימות פיזית ונפשית, ובמיוחד כאשר אינה חד פעמית אלא נמשכת, ניתן לעשות שימוש מושכל בסעיף 8(2) לחוק יחסי ממון, באופן שייתן ביטוי לכך שמדובר באישה מוכה, והצדק מחייב כי במסגרת החלוקה של כלל הנכסים, החלק שינתן לה - יהיה גבוה יותר, בין אם מדובר בחלק יחסי גדול יותר ובין אם מדובר בחלוקת נכסים אחרת (כגון: קביעה כי דירת המגורים תהיה כולה של האישה, אף שהשווי של הדירה, מול כלל הנכסים, עולה על 50%)."נ

בית המשפט לענייני משפחה ובית המשפט המחוזי – חלוקה לא שוויונית על סמך הברחת רכוש

כאמור לעיל, גם בית המשפט המחוזי, בערעור על בית המשפט לענייני משפחה, פסק בעניין, חלוקה לא שוויונית של רכוש הצדדים, עפ"י סעיף 8 לחוק יחסי ממון.

כבוד השופט יוסף שפירא מבית המשפט המחוזי בירושלים קבע בע"מ 577/04, כדלקמן :" אכן, כפי שקבע, בית המשפט קמא מטרת סעיף 8 לחוק היא הקניית שיקול דעת לבית המשפט לשנות את הסדר איזון המשאבים על מנת למנוע תוצאות בלתי צודקות העלולות להיגרם בנסיבות מיוחדות.נ אמנם החוק לא קבע קריטריונים להפעלת שיקול הדעת, אולם הקנה ארבע דרכי פעולה, כמפורט בסעיף 8 לעיל. (ראו א' רוזן צבי, חוק יחסי ממון, 352).ב המשיבה השתיתה את תביעתה לחלוקה לא שיוויונית על שני אדנים: א. "אשם בגירושין" 6. המשיבה טענה שהיא היתה אישה מוכה שסבלה מאלימות פיזית ונפשית מצד בעלה במשך שנות נישואיהם. בית המשפט קמא לא פסק בסעיף הראשון הנ"ל, והשאירו בצריך עיון, דהיינו האם אכן יש בהתנהגות פוגעת במשך הנישואין להשליך על יחסיהם הכלכליים והרכושיים ולקבוע כי עקב התנהגות זו תהא חלוקה לא שוויונית של נכס כל אחד מהצדדים - ביניהם. או, שהנימוקים המיוחדים להפעלת סעיף 8(2) מתייחסים רק להיבט הכלכלי-רכושי ולא להיבטים אחרים.נ בית המשפט קמא ציין, כי בארה"ב עילה זו מוכרת לאור תיאוריית ה"אשם בגירושין"; ראו: אריאל רוזן צבי, יחסי ממון בין בני זוג, עמ' 27, 28 ואילך. כן ראו:Richard F. Storrow, The Policy Of Family Privacy: Uncovering The Bias In Favor Of Nuclear In American Constitutional Law And Policy Reform, 66mo L.Rev.527(2001)..ב 7. הואיל ואין בפני ערעור שכנגד מטעם המשיבה, אין צורך להעמיק חקר בטעם זה. אעיר רק כי גם בארץ עלתה שאלה זו על המדוכה בפן של גרימת צער ע"י אחד מבני הזוג בעצם פירוק התא המשפחתי. פןפפפ פסק כב' השופט ח' כהן בע"א 264/77 דרור נ' דרור פ"ד ל"ב(1) 829: "נטישת הבית או בגידה עשויות ליצור קרע בין בני הזוג, ובדרך זו להביא קץ לשיתוף, אך אין נענשים עליהן למפרע ע"י נטילת הזכויות ברכוש המשותף" (שם, 832).ב בל כפשוטו

יחד עם זאת, באשר להברחת רכוש מפני בן/בת הזוג, פסק כבוד בית המשפט המחוזי, כדלקמן :" בית המשפט קמא קבע כי טעם זה מוכר בשיטת משפטנו באשר מדובר בהיבט כלכלי, המאפשר חלוקה לא שיוויונית שהתקיים במקרה הנדון, וראה בכך "נסיבות חריגות" כנדרש בחוק.ו בית המשפט סמך קביעתו זו על סעיפים 4 ו-7 לחוק הקובעים: "4. העדר תוצאות במשך הנישואין אין בכריתת הנישואין או בקיומם כשלעצמם כדי לפגוע בקנינים של בני הזוג, להקנות לאחד מהם זכויות בנכסי השני או להטיל עליו אחריות לחובות השני.נ 7. הרחבת בסיס האיזון נכס שבן זוג הוציא או התחייב להוציא מרשותו בכוונה לסכל זכותו של בן זוגו לפי סעיף 5, ונכס שנתן או התחייב לתת במתנה - למעט מתנות ותרומות הניתנות לפי הנהוג בנסיבות הענין - רשאי בית המשפט או בית הדין לראותו, לצורך איזון המשאבים, כאילו הוא עדיין של אותו בן זוג".ב בית המשפט קמא היה ער לכך שלא הוכח ואין ידוע היקף הרכוש שהוברח, שכן המערער לא גילה את כל קלפיו ואת הכנסותיו, וראה בכך, כאמור, נסיבות המהוות נימוק מיוחד להפעלת הסמכות האמורה.כבוד בית המשפט המחוזי, קבע, כי "עמדתי על כך בעניין אחר (ע"מ 473/03 ש.א. נ' צ.א.), וציינתי כי הבעייתיות בהפעלתו של שיקול הדעת נובעת מהעדר קנה מידה. הנושא אף הועלה על ידי פרופ' א' רוזן צבי בספרו חוק יחסי ממון, פרסומי הפקולטה למשפטים ת"א עמ' 352: "המחוקק בחר לפרט בהרחבה את סמכויותיו של בית המשפט, אך התעטף בשתיקה בכל הנוגע לקביעת קנה המידה להפעלת שיקול הדעת".נ אף אני סבור שניתן להשתית את הפעלת החלוקה הלא שיוויונית על עקרון תום הלב, וכך פוסקים בתי המשפט למשפחה. כך למשל כב' השופטת ח' רוטשילד בתמ"ש (ת"א) 41000/98 פלוני נ' פלונית, קובעת: " "סעיף 8(2) לחוק יחסי ממון מקנה לבית המשפט שיקול דעת לקבוע שאיזון שווי הנכסים, כולם או מקצתם, לא יהיה מחצה על מחצה, אלא לפי יחס אחר שיקבע"...ב 10. בבוא בית המשפט לבחון את אופן איזון הנכסים, עליו להחיל, בין היתר, גם את עקרון תום הלב. כפי שנפסק בשורה ארוכה של פסקי דין עקרון זה משתרע גם על פעולות משפטיות, וכדברי כב' הנשיא א' ברק ברע"א 633997 רוקר נ' סלומו, פד"י נ"ה(1) 199, 275: "תום הלב הקבוע בסעיף 39 לחוק החוזים (חלק כללי), (להלן: חוק החוזים) הוא עיקרון "מלכותי" (בג"ץ 1683/93 יבין פלסט בע"מ נ' בית הדין הארצי לעבודה בירושלים (53), בעמ' 708... כך, למשל, הוא חל בכל תחומי הקודיפיקציה האזרחית החדשה... ככל שתיקתו של חוק פלוני בדבר תום הלב, והסדר חלקי של חוק אלמוני בסוגיית תום הלב, אין בהם כדי לשלול את תחולתו הכללית של עקרון תום הלב"...ו בענייננו, אף כי בפסק הדין נמנעתי מלערוך התחשבנות מדוקדקת של חלקו של אחד מבני הזוג במימון רכישת הבית שוכנעתי מעבר לכל ספק, כי חלק ניכר ממימון רכישת הבית מקורו ברכושה של האישה מלפני הנישואין, הן תמורת הדירה והן פירותיה. בנסיבות אלה, סבורני כי טענת הבעל לאי הכללת הזכויות שנצברו על ידי עובר לנשואי בני הזוג ויודגש, כי מדובר בזכויות כספיות מצומצמות בלבד, נגועה בחוסר תום לב". (שם, 275).נ בתמ"ש (ת"א) 74231/99, פלונית נ' פלוני, נפסק על ידי כב' השופט ש' שוחט: "גם שינוי ביחס האיזון, על פי ס' 8(2), יש בו משום פגיעה בזכותה קניין של בן הזוג אשר זכאי באופן רגיל למחצית שוווים של הנכסים. יחד עם זאת ניתן לקבל סטיה שכזו מקום והאיזון 'הקדוש' של מחצית מחצית, המהווה חלוקה שווה, אינו עושה צדק עם אחד מבני הזוג מבחינת הצורך בשוויוניות בחלוקה". (שם, סעיף ח')".ב"

לאחרונה, בשנת 2008, תוקן חוק יחסי ממון הן באשר למועד פקיעת הנישואין, אשר היתה לו השפעה ישירה על העובדה, כי נעשה שימוש מצומצם בסעיף 8 לחוק יחסי ממון וכמו כן שונה סעיף 8 לחוק בעצמו. לאור זאת, היום, הן לבית המשפט לענייני משפחה והן לבית הדין הרבני, ניתן שיקול דעת רחב יותר, לאזן את נכסי בני הזוג באופן שאינו מחצה על מחצה, תוך התייחסות מפורשת לנושא של כושר השתכרות ונכסים עתידיים. משמע : יש היום לבית המשפט ולבית הדין כוח רב יותר לתקן עוולות, אשר עלולות להגרם, כאשר בני זוג עוזבים את הנישואין במצב שהוא בלתי שוויוני כלכלית באופן אשר אינו סביר. בתי המשפט ובתי הדין, יכולים היום ליצור שוויון מהותי בין בני זוג אשר עוזבים את הנשואין, במקום השוויון הפורמלי אשר קובע חלוקת נכסים מחצה על מחצה, מה שעלול להותיר אחד מבני הזוג, במצב כלכלי קשה ביותר, בצאתו מן הנישואין.

לסיכום :

לעיקרון תום הלב, אשר היה מוחל על מערכת הפסיקה החוזית אזרחית, ניתנה תחולה כללית, אשר מיושמת אף על מערכות היחסים בין בני זוג. אכן, גם במערכת יחסים זוגית, ואני הייתי אומרת בפרט, כאשר הדבר נוגע לאנשים בקרובים אליך ביותר, יש לנהוג בתום לב ולא כפי שחלק מאיתנו נוהג, לפגוע דווקא בקרובים להם ביותר.

כאשר מדובר בחלוקת רכוש לעת גירושין, אין להותיר את בן/בת זוגך, עמה חיית שנים רבות, בחוסר כל, תוך ביצוע הברחת נכסים ועושק לשמו. גם בהתייחס לחלוקת רכוש בין בני זוג, יש להחיל את עיקרון תום הלב ואת עיקרון השוויון, על הפן הנוסף שלו.

בני זוג צריכים לסיים מערכת נישואין, באופן אשר מאפשר לשניהם, במידת האפשר, לחיות בכבוד. "לא תשליכני לעת זקנה", הנה ממרה ידועה ונכונה, אשר יש ליישמה גם לעניין בו עוסק מאמר זה. אכן, אם מי מבני הזוג, הביא עמו רכוש רב לנישואין והשני הגיע בחוסר כל, לא מצופה מבית המשפט, לפגוע בקניינו של האחד, לשם העיקרון של החלוקה השוויונית, כי גם בכך, לא יעשה ולא יראה הצדק. יחד עם זאת, בני זוג, אשר חיים יחדיו שנים רבות ומגדלים יחדיו ילדים, תוך ניהול בית משותף ומשפחה, לא יכולים לפתע להתנער זה מזה ולהתלות בזכות הקניין, כעיקרון על, על פני ערכים לא פחות מכובדים, אשר מבכרים, העמדת בן/ בת הזוג, בתום הנישואין, במצב בו יוכל להתקיים ולחיות בכבוד. זאת, גם אם תתבצע חלוקה, אשר אינה עומדת במאת האחוזים, על האמור בסעיף 5 לחוק יחסי ממון, על פיו, נכסים אשר היו לאדם לפני נישואיו, לא יכללו במסגרת איזון המשאבים. עמדו על כך כבר רבות בפסיקה, בנוגע לדירת מגורים.

ניתן לבסס ולהסיק לגבי האמור לעיל, אף מפסק דינו של כבוד הנשיא בדימוס ברק בעניין מזונות לידועה בציבור או לבני זוג, הנשואים בנישואין אזרחיים והשימוש אשר עשה כבוד השופט ברק בעיקרון תום הלב בעניין זה. כך קבע כבוד השופט ברק ברע"א 8256/99 :" ניתן להסיק מעקרון תום-הלב שלוש מסקנות עיקריות לעניין חובת המזונות: ראשית, המשך קווי המחשבה של הצדדים כמו גם ההגינות והיושר בין הצדדים מחייבים כי במקום שהאחד נזקק לתמיכתו של האחר – אם במזונות ואם באמצעים אחרים – הוא זכאי לקבל תמיכה זו. חובת המזונות מוטלת על כל אחד מבני-הזוג כלפי בן-הזוג האחר. בהפעלתה חל עקרון השוויון, הנגזר מעקרון תום-הלב ומשקף את תפיסות השוויון של החברה הישראלית. השוויון החל אינו שוויון פורמאלי אלא מהותי. שנית, מועד תשלום המזונות נקבע על-פי דרישות היושר, שיקולי ההגינות ותחושת הצדק ביחסים שבין בני-הזוג. שלישית, שיעור המזונות, משך תקופת החיוב בהם, עילות השוללות את המזונות וכיוצא בהן שאלות ייקבעו כולן על-פי עקרון תום-הלב. "

גם במצבים כגון אלו אשר הובאו בדוגמה דלעיל, ובמקרים אחרים, כפי שהוצגו בפסיקות בתי המשפט כאשר בן זוג, גבר או אישה, אינו מכבד כלל את מוסד הנישואין, מבריח את רכוש הצדדים ובוגד בבן/בת זוגו, באופן מחפיר במשך שנים, תוך שהוא מאיין את אפשרות בן/בת הזוג לחיי נישואין משותפים, יתכבדו בתי המשפט לענייני משפחה ובתי הדין הרבניים ויישמו את אשר מאפשר להם החוק ויפעלו עפ"י האמור במפורש בסעיף 8 לחוק יחסי ממון.

אין זה מן הראוי, להשתמש בסעיף זה באופן גורף וע"י כך, לרוקן את סעיף 5 (א) לחוק יחסי ממון מתוכנו, ולפגוע תוך כדי כך, גם בזכות הקניין של מי מבני הזוג, המוגנת עפ"י חוק יסוד כבוד האדם וחירותו. יחד עם זאת, בהחלט ראוי ורצוי, לעשות שימוש נרחב יותר בסעיף זה, בפרט, במקרים אשר בהם פועל בן/בת זוג בחוסר תום לב במסגרת הנישואין, כלפי רעהו לקשר, נוהג כלפיו באופן מחפיר אלים ובוגדני במפגיע, ו/או מבריח רכוש, כמו גם במקרים, בהם אחד הצדדים, עלול למצוא את עצמו מול שוקת שבורה, כאשר מאזן הרכוש, הבלתי שוויוני, אשר יווצר בתום קשר הנישואין, נובע מחבלה ממשית בקשר, מצד אחד מבני הזוג. אף לעיקרון תום הלב, תפקיד חשוב בישום עקרונות סעיף 8 לחוק יחסי ממון. כאשר חוסר הצדק במידה ויגרם, בולט וגלוי לעין, יוכלו בתי המשפט לגלם תפקיד חשוב באמצעות החוק, בישום הצדק והשוויון, בנוגע לחלוקת הרכוש המשותף ומערך איזון המשאבים, בין בני זוג.

מן הראוי לציין, כי גם בתקנות סדר הדין האזרחי וגם בחוק בית המשפט לענייני משפחה, התקין המחוקק תקנה ואף חוקק סעיף חוק, על פיו, מונחים בתי המשפט לענייני משפחה, לנהוג בדרך הנראית להם הטובה ביותר לעשיית משפט צדק. מה שמוסיף על סמכויות בית המשפט לענייני משפחה, בעניינים כגון אלו.

כאשר אדם הורס, מחבל ופוגע, מראשית הנישואין ואף במהלכם, בכל ערך עליו מושתת מוסד הנישואין, זהו בהחלט המקום, בו על בית המשפט או בית הדין להתערב, להפעיל את שיקול דעתו ואת סעיף 8 לחוק יחסי ממון ולקבוע חלוקה לא שווה, אבל יותר שוויונית, של רכושם של בני הזוג. בתי המשפט יכולים לקדם באמצעות זאת, את ערכי השוויון, הצדק, היושר וההגינות בין בני זוג.

 

© כל הזכויות שמורות לעו"ד יעל גיל. 

כל המידע המוצג באתר הינו מידע כללי בלבד, ואין בו כדי להוות ייעוץ ו/או חוות דעת משפטית. המחברת אינה נושאת באחריות כלשהי כלפי הקוראים ואלה נדרשים לקבל ייעוץ מקצועי משפטי ו/או אחר לפני כל פעולה המסתמכת על הדברים האמורים.