אתמול השתתפתי בישיבה בכנסת, של הועדה לזכויות הילד בשיתוף עם הועדה לקידום מעמד האישה. בישיבה חולק נייר העמדה אשר העברתי לועדה לזכויות הילד. אשמח לשמוע את עמדתכם בנשוא חשוב זה.

נייר עמדה בנושא המלצות ועדת שניט

ועדת שניט, המליצה לאחרונה לבטל את חזקת הגיל הרך במדינת ישראל וכן לקבוע אחריות הורית משותפת וסימטריה בין שני ההורים מבחינת הטיפול בילד.

המלצות אלו, פותחות שער לקדמה, אשר קיימת במדינות המערב מזה שנים רבות ויש בהן חשיבות רבה.

יחד עם זאת, הצעותיה של ועדת שניט, מתייחסות בעיקר להורים אשר מסיימים את קשר הנישואין, או את החיים המשותפים ביניהם בהסכמה זו או אחרת. המסקנות הללו, ככל שהן מתייחסות להורים אשר נפרדים בהסכמה, אינן מועילות או מוסיפות דבר, מאחר ובמקום בו אין מחלוקת ואין צורך בהתערבות של בתי המשפט, לא קיימת כמעט בעיה.

הבעיה הקשה עולה, כאשר מדובר בצדדים אשר נמצאים במחלוקת קשה, המביאה אותם לבקש סיוע מבתי המשפט.

הואיל ובמדינת ישראל, לא קיימת כלל חקיקה המסדירה באופן ברור את נושא המשמורת והסדרי הראיה, למעט "חזקת הגיל הרך", קיים הכרח, לעגן חקיקה כזו, אשר תבהיר לבתי המשפט כיצד עליהם לפעול, במצב של אי הסכמה בין ההורים, באשר למשמורת ולהסדרי הראיה בין הילדים או לחלוקת ההורות. כיום, בהעדר חקיקה הולמת התחום פרוץ לחלוטין ושופט הישר בעיניו יעשה.

השופטים במצבים כאלו של מחלוקת בעניין משמורת והסדרי ראיה, מפנים את הצדדים לפקידות הסעד, אשר בפועל מקבלות לידיהן, תפקיד שיפוטי, מה שאינו הולם וראוי כלל ועיקר, לאור העובדה כי מדובר באנשים אשר למדו מקצוע טיפולי – עבודה סוציאלית לרוב לתואר ראשון ואין להם את היכולת או את ההסמכה הדרושה, לבצע תפקיד שיפוטי זה, אשר מיועד לשופטים, אשר לשם כך נבחרו.
אם היתה בפני השופטים חקיקה ברורה, הם היו מפנים את הצדדים לפקידות הסעד, לצורך תפקיד טיפולי ולרבות תפקיד של הדרכה להורים המתגרשים, כמתבקש ממקצוען ולא כתפקיד שיפוטי, כאשר מרבית השופטים, חותמים על המלצות פקידות הסעד, ככזה ראה וקדש.

יש הכרח, לאפשר לבתי המשפט לבצע את תפקידם, באמצעות חקיקה מתאימה, אשר תבהיר להם, כיצד עליהם לנהוג במקרי מחלוקת שכאלו.

הצעתי היא, כי יש לכונן חקיקה ברורה ומפורטת, אשר תגדיר באופן ברור, כיצד על בתי המשפט לנהוג במקרים של תביעות משמורת. על החקיקה להיות ברוח המלצות ועדת שניט, תוך קביעת חזקה חלופית ל"חזקת הגיל הרך", "חזקת השוויון בהורות". מכאן, על בתי המשפט יהיה ליישם את החקיקה, על פיה, על שני ההורים מוטלת חובה לקיים הורות שוויונית על ילדיהם, בלי שמי מהם יוכל להסיר אחריות מתפקידיו כהורה ומבלי שייווצר מצב אבסורדי, בו כאשר הורים נפרדים, נשללות זכויות הוריות מאחד מהם, אשר היה הורה לכל דבר ועניין בטרם נפרד מן הרעיה או מן הבעל.
מובן, כי חקיקה מעין זו חייבת להיות מסויגת במקרי קיצון, כאשר מי מההורים הנו אדם מסוכן או אלים או נבצר ממנו בגין בעיות נפשיות או פיסיות לטפל בילד.

לאור מחקרים של שני עשורים לפחות, עולה כי שוויון בהורות וקביעה חוקית של משמורת משותפת עולה בקנה אחד עם טובת הילד ועם זכותו של הילד, כפי שהיא עולה אף מהאמנה הבינלאומית לזכויות הילד, (אשר מדינת ישראל אישררה באוגוסט 1991), כי שני הוריו, יגדלו אותו ויטפלו בו וכלשון האמנה :" המדינות החברות יכירו בעקרון כי לשני ההורים אחריות משותפת לגידול הילד ולהתפתחותו.

פרופ' אבי שגיא - שוורץ, הרחיב והבהיר אודות האמור במחקרים הפסיכולוגיים בעניין זה באשר לטובת הילד, במסגרת מסקנות הביניים של ועדת שניט ולדבריו :ממחקר המשמעותי ביותר, אודות הסתגלות ילדים להסדרי משמורת משותפת לעומת משמורת יחידנית, עלה כי למשמורת משותפת יתרונות בתחומי תפקוד רבים של הילד על פני משמורת של הורה אחד.
זאת ועוד, קביעה חוקית ברורה, בדבר הורות שוויונית, תפחית במידה ניכרת, כפי שהוכח בעולם, את כמות התביעות וסכסוכי הגרושין הכרוכים במשמורת ותוריד את הלחץ מבתי המשפט.

קבלת הצעת החוק, תסייע להבראה שלנו כחברה, כאשר נגדל ילדים בריאים יותר, אשר שני הוריהם, יהיו מחויבים לגדלם ולקחת אחריות על חייהם.

קבלת הצעת החוק, תסייע להביא לשוויון אמיתי בהזדמנויות, בתעסוקה ובשכר לנשים, כאשר יפחת הלחץ החברתי עליהן, להיות ההורה והמטפל העיקרי, במצב בו האב יהיה שותף מלא לטיפול בילדים, עפ"י חוק.