הוא - אדם נחמד, עם חיוך טוב והמון הבנה לזולת. חביב על כולם. עם המון בעיות נפשיות, חוסר בטחון, רגשי נחיתות, הוריו לא אהבו אותו, סובל מרגשות דחייה, אשמה ומה לא, כל "החבילה הפולנית".
היא, מן ילדה מוארת כזו, מתוקה, עדינה, נשמה טובה ומופלאה, תלמידה מחוננת.
כשגדלה היו לה המון בעיות עם בנים, היא בחרה אותם עלובים שכאלו, לא הרגישה שמגיע לה יותר.
הוא – אב מזניח. היא – ילדה נטושה, אשר גודלה ע"י מי שהיתה לה אם ואב כאחד. הן קיוו שזה מספיק, אבל זה אף פעם לא מספיק.
החברה שלנו נותנת לגיטימציה לאבות נוטשים.
אם עובדת ובעלת קריירה נחשבת עדין בחברה שלנו, לאם לא טובה. אבא שעובד, הוא מפרנס וזה לגיטימי. אמא, מקסימום מגשימה את עצמה, על חשבון המשפחה.
הסטריאוטיפים הללו, אשר קיימים עדין בחברה שלנו, מראים שכל הדיבורים על שוויון לא שווים את הנייר עליהם הם כתובים, במקרים של אבות נוטשים.
כמעט ולא קיימת ענישה במדינת ישראל, כלפי אבות אשר אינם מקיימים את הסדרי הראיה עליהם חתמו בהסכם הגירושין עם האישה.
גדלים כאן ילדים עם תחושות כשלון, רגשות אשם ונכויות נפשיות קשות ומערכת החוקים שותקת, כי ילדים, אינם מטבע עובר לסוחר.
אני קוראת לכנסת, לחייב בחקיקה, אחריות הורית משותפת.
אני קוראת לבתי המשפט לקבוע : מי שנוטש – ייענש.
גבר שאינו מוכן לקחת אחריות על ילדיו יוצאי חלציו, ייקנס, כפי שניתן לעשות, עפ"י פקודת בזיון בית המשפט.
פקודת בזיון בית המשפט
6. המסרב לציית לצווי בית המשפט [תיקון: 1947, תשכ"ג]
(1) בית המשפט העליון, בית המשפט לפשעים חמורים, בית משפט מיוחד שנתכונן עפ"י סעיף 55 של דבר המלך במועצה על פלשתינה (א"י), 1922, בית המשפט המחוזי, בית המשפט לקרקעות ובית משפט השלום, תהא להם הסמכות לכוף אדם בקנס או במאסר לציית לכל צו שניתן על ידם והמצוה לעשות איזה מעשה או האוסר לעשות כל מעשה.
(2) לא ינתן צו המטיל קנס או מאסר אלא אם כן הוזמן הממרה להופיע ונענה להזמנה, או כשלא בא מעצמו, הובא לפני בית המשפט בצו תפיסה כדי להראות טעם מדוע לא ינתן נגדו צו כזה.
בת.א 116783/98, כליפה נ' אבולעפיה נקבע לעניין זה כדלקמן : " מתן סעד המבוסס על סעיף 6 לפקודת ביזיון בית משפט, מותנה בכך שהעותר יעמוד בכמה תנאים:
א. הצו שלא קוים, אשר אכיפתו מבוקשת בסנקציה המתאפשרת על פי סעיף 6 לפקודה, ניתן בידי בית משפט מוסמך.
ב. הצו הינו בגדר הצווים המפורשים בסעיף 6 לפקודה, כפי שנתפרשו בפסיקה.
ג. הוכחת הפרת הצו השיפוטי.
בהתקיים תנאים אלה, מתקיימת האפשרות לקיים את התנאי האחרון. תנאי זה הוא נקיטת ההליכים הנכונים וסדרי הדין הראויים לקבלת הסעד המבוקש.
(משה קשת עו"ד, "ביזיון בית משפט", הוצאה לאור של לשכת עו"ד, תשס"ב 2002 עמ' 101)."
הסכמי גירושין, אשר נחתמים חדשות לבקרים, בבתי המשפט לענייני משפחה ובבתי הדין הרבניים, כוללים סעיפים, אשר קובעים מי יהיה ההורה המשמורן על הילדים ומסדירים את הסדרי הראיה בין ההורה הלא משמורן לבין ילדיו.
ניתן, על פי פקודת בזיון בית המשפט, לקנוס אותם אבות, אשר אינם מקיימים את הסדרי הראיה הללו, אך, משום מה בתי המשפט נמנעים מלעשות כן. נכון, אי אפשר לכפות אהבה, אבל גם אסור לתת לגיטימציה לבריחה מאחריות – לאי קיום הסדרי ראיה, אשר מוסדרים בהסכם, אשר קיבל תוקף חוקי של פסק דין.
לעומת האבות הנפלאים, אשר נאבקים, על מנת לגדל את ילדיהם לפחות באופן שווה לאם, קיימים אבות אשר נישאים מחדש לאחר הגירושין ונעלמים מחיי הילדים, תוך שהם מותירים אותם עם תחושות שבר. קשה לילד להבין מדוע אביו נעלם ולרוב הוא מאשים את עצמו וחושב כי זה בגלל משהו שהוא עשה. זה כמובן לא נכון, אך לעיתים נדרשות שנים רבות של טיפולים נפשיים, במידה והילד מגיע בכלל לטיפול, על מנת לשחררו מן התחושות הקשות ומן הצלקות אשר מותירים האבות הנעדרים, בנפשותיהם של הילדים הללו.
האבות אשר נלחמים על מנת לגדל את ילדיהם, אף הם ניזוקים בגלל אותם אבות נוטשים, מאחר ותדמיתם השלילית, מהדהדת וגורמת לתדמית השלילית, של האבות באשר הם, בקרב בתי המשפט ופקידות הסעד.
חקיקה מתאימה, אשר תציג עמדה ברורה, על פיה, אבות אחראים בדיוק במידה שווה על גידול ילדיהם כמו האמהות, תסייע לילדים הנטושים.
פסיקה של בתי המשפט, תוך שימוש בחקיקה קיימת, תבהיר לאותם אבות, כי להביא ילד לעולם, משמעותה הנה, הרבה מעבר, לקיום אקראי של יחסי מין.
קיים כאן אלמנט חברתי חינוכי, אשר אינו נקי מבעיות. כאמור, בעיית הבעיות, היא השאלה, בדבר התועלת אשר תצמח לילדים, מטיפולו של אב, אשר אינו רוצה לגדלם. יחד עם זאת, אני מאמינה, שאין הורה שלא אוהב בליבו את ילדיו, אב או אם. תקראו לי נאיבית, אבל אני מאמינה, שהורה כזה, צריך להבין, כי עליו לקחת אחריות עליהם ולממש את אהבתו.
כל הזכויות שמורות לעו"ד יעל גיל
