התנגדות לקיום צוואה
במצבים בהם מתעורר ספק, באשר לנסיבות עריכת הצוואה, לרצון החופשי של המצווה ולתקפות הצוואה, קיימת אפשרות להגיש התנגדות לצו קיום צוואה.
הדין הישראלי מכיר במספר עילות מרכזיות, להגשת התנגדות לקיום צוואה.
עילה אחת היא השפעה בלתי הוגנת על המצווה, כאשר לעיתים הוא/היא נמצאים במצב של חוסר כשירות קוגניטיבית או נפשית בעת עריכת הצוואה, מופעלים עליהם לחצים ואיומים מצד גורמים חיצוניים, המצווה חולה במחלה פיזית קשה כגון דמנציה, אשר מונעת ממנו לחתום באופן צלול על הצוואה.
עילה נוספת לביטול צוואה היא פגמים צורניים בצוואה, כאשר היום חלק נכבד מן הפגמים הצורניים ניתנים לתיקון בנסיבות הראויות.
עילות נוספות הן מעורבות פסולה של נהנה בעריכת הצוואה וחשד לזיוף צוואה.
במקרים רבים, מדובר במצבים מורכבים ורגישים, בהם עולה חשש לניצול אדם מבוגר ו/או לניצול אדם בעל לקות נפשית, תוך פגיעה ברצונו החופשי. בחינה נכונה של נסיבות המקרה ויצירת אסטרטגיה משפטית, לצד איסוף ראיות רלוונטיות ולעיתים תוך הסתייעות בחוות דעת מומחים ובגביית תצהירים מאנשים המצויים בנבכי הדברים, היא קריטית לביסוס ההתנגדות.
לפי סעיף 30(א) לחוק הירושה, הוראה בצוואה שנערכה עקב אונס, איום, השפעה בלתי הוגנת, תחבולה או תרמית - בטלה. עם זאת, לא כל השפעה היא בלתי הוגנת; נדרשת הוכחה של השפעה פסולה שניצלה מצוקה או תלות של המצווה וגרמה לו לפעול בניגוד לרצונו האמיתי.
בספרו של שאול שוחט "פגמים בצוואות" מהדורה שלישית, עמוד 208 נכתב כי: "השאלה אם הופעלה על המצווה השפעה, היא שאלה עובדתית: האם היתה השפעה כזו אם לאו. השאלה אם השפעה זו היתה בלתי הוגנת היא שאלה ערכית נורמטיבית שתשובתה נקבעת על פי מושגים של מוסר אישי ושל מוסר חברתי וזאת מתוך הכוונה לרצונו האמיתי של המצווה. קיים קושי ניכר הן בקביעת מאפייניה של ההשפעה הבלתי הוגנת הן בתחימת גבולותיה , והגבול בין השפעה לגיטימית ובין השפעה בלתי הוגנת הוא לעיתים מעורפל ואינו ניתן לקביעה חד משמעית. המבדיל ביניהן נמצא בתחומה של קביעה ערכית נורמטיבית וקשור במהותה של ההגינות. סוף כל סוף כולנו נתונים להשפעות של הסביבה ושל הסובבים אותנו. אך אין בהן כדי לפגום ברצון ולא בהן עניינו של החוק, אלא "בהשפעה בלתי הוגנת, לאמור, בהשפעה שאינה השפעת שגרה - מעשה שבכל יום - אלא בהשפעה שיש בה מרכיב של אי הגינות..."
בעמ' 209 נכתב כי: "המשפיע יכול להיות שיהיה הזוכה על פי הצוואה בעצמו או מי מטעמו.."
השפעה בלתי הוגנת עלולה להתבטא במרמה, בהטעייה, במניפולציה רגשית על אדם, כדי שיבצע פעולות המנוגדות לרצונו או לטובתו האישית ועוד. בשונה מהשפעה לגיטימית, השפעה לא הוגנת, משמעותה לחץ שהוא חורג מהסביר, יוצא דופן ונוגד את ערכי המוסר. לקביעה האם הצוואה נכתבה תחת השפעה בלתי הוגנת, בתי המשפט מסתמכים על "מבחני תלות" כגון: מבחן התלות והסיוע – הבודק האם המוטב בצוואה ניצל את תלותו של המצווה. בנוסף, נבחנות נסיבות עריכת הצוואה, כדי לוודא שהמצווה לא כתב אותה רק כדי לרצות את המוטב, וכי הוא לא דחף את המוריש, בצורה לא ראויה, לכתוב את הוראותיה לטובתו. בית המשפט העליון קבע, שיחסי אמון מיוחדים וקרובים בין מצווה לזוכה בצוואה, עלולים להיות סימן לקיומה של השפעה בלתי הוגנת. סימנים מחשידים נוספים, עשויים להיות שינויים גם מפתיעים שצצו בצוואה, הופעה של יורש בלתי צפוי ועוד. נבדק בנוגע לכך מה היה מצבו הנפשי, הפיזי והמנטלי ומה היה היקף תלותו במשפיע. בית המשפט/בית הדין מתעכב גם על נסיבות עריכת הצוואה ומברר האם נערכה כשהמצווה היה נתון בלחץ נפשי, האם היא נערכה בחשאיות, האם הוצגה למצווה לחתימתו, כשהיא כבר כתובה ומוכנה.
הוכחות להשפעה בלתי הוגנת, נקבעות לרוב באמצעות ראיות נסיבתיות. הוכחת ההשפעה, יכולה להתבסס על ניתוח התנהגות המוריש, סוגי מערכות היחסים שלו, בחירותיו השונות ורמת הפגיעות שלו להשפעה, בשל מצב מתח נפשי, תלות, לחץ מהצד הנהנה, מחלה פיזית ועוד.
בבע"מ 4459/14, נקבעה "הלכת החוטים השזורים." בית המשפט המחוזי קיבל את הערעור על ביהמ"ש לענייני משפחה וקבע שצוואת האם בטלה. בית המשפט העליון דחה את הערעור על כך וקבע כי: "התשובה לכך נעוצה בנקודת מבטו של בית המשפט המחוזי. הוא בחן את סוגיית ההשפעה הבלתי הוגנת כמכלול. כך ראוי לנהוג. הנטל להוכיח עילת פסלות זו רובץ על המבקש את פסלות הצוואה (המשיב כאן). אך יש לזכור, כי לא פעם הראיות הינן נסיבתיות (ראו, למשל, הלכת מרום בעמ' 848). בענייננו, המשיב טען לעילות פסלות נוספות, כגון העדר כשרות ומעורבות בעריכת הצוואה. סבורני כי בצדק נדחו עילות אלה על ידי בית המשפט לענייני משפחה. אך עדיין, חוטים שונים של עילות שונות – הגם שלא היה בכוחם לבסס עילה עצמאית – יכולים להישזר יחד לרבדים המחזקים ומבססים את מסקנת בית המשפט המחוזי. ההשפעה הבלתי הוגנת העולה עד כדי שלילת הבחירה החופשית של המצווה הינה מבחן דינאמי ורחב כקשת החיים. בית המשפט המחוזי נעזר בחוטים השונים כדי להגיע לראייה כוללת המשקפת את מלוא התמונה. מכאן וביישום הדברים, נראה לי נכון להעדיף את פסק דינו של בית המשפט המחוזי על פני זה של בית המשפט לענייני משפחה".
הליך התנגדות לקיום צוואה מתנהל בפני בית המשפט לענייני משפחה או בפני בית הדין הרבני האזורי, וכולל הגשת כתב התנגדות, תצהירים, חקירות עדים ולעיתים גם חוות דעת מקצועיות. מדובר בהליך משפטי מורכב, שבו לכל פרט יש משמעות.
סכסוכי ירושה אינם עוסקים רק בזכויות משפטיות, אלא גם במערכות יחסים משפחתיות מורכבות. משרדנו פועל מתוך הבנה עמוקה של הרגישות הכרוכה בהליכים אלו, ומעניק ללקוחותיו ייצוג משפטי מוקפד, דיסקרטי ואסטרטגי.
כאשר עולה ספק באשר לתוקפה של צוואה, או כאשר קיימות נסיבות המעוררות חשש להשפעה בלתי הוגנת או לפגם משפטי, מומלץ לפנות בהקדם לעורך דין המתמחה בהתנגדות לקיום צוואה.
בחינה מקצועית מוקדמת יכולה להבהיר את סיכויי ההליך ולגבש דרך פעולה נכונה, תוך שמירה על זכויותיכם.