טובת הילדה נצחה - פס"ד בו זכיתי במשמורת אב

בפס"ד ארוך ומנומק, קבע כבוד השופט דניאל טפרברג, כי המשמורת על הילדה תהיה לאב, זאת, בניגוד לחוו"ד הפסיכולוגית המומחית, אשר מונתה ע"י בית המשפט.

במשך 3 שנים נאבקו האם והאב, כאשר אני ייצגתי את האב, באשר לזהות ההורה המשמורן. כבר כשהילדה היתה בת 3 ובניגוד לחזקת הגיל הרך, נתן השופט החלטה על פיה, האב יהיה המשמורן הזמני על הילדה.

העלתי את פסה"ד עם לינק לאתר הרשות השופטת, שם הוא פורסם היום, לבלוג שלי כאן באתר ומעבר לקולות שפרגנו לי, היו גם קולות נוספים, אשר דיברו על כך שבכל מקרה, כאשר ההורים נאבקים, טובת הילד נפגעת.

אני מסכימה שטובת כל המשפחה, היא להגיע להסכמים ולפגוש את בית המשפט רק כדי לאשר את הסכם הגרושין. יחד עם זאת, בנסיבות מסויימות, כמו במקרה זה, היתה חובה להכריע בדבר זהות ההורה המשמורן, שכן שני ההורים מתגוררים במרחק גדול ביותר זה מזה. האב נטש קריירה והלך אחר האם לקצה אחד של הארץ והתאהב במקום. האב היה במקרה זה גם המטפל העיקרי של הילדה כל חייה. האם החליטה לקום וללכת.

עקרונית, טובת הילד היא להיות עם שני הוריו ורצוי שהם ישארו נשואים, אבל לפעמים טובת הילד, היא להיות עם הורה אחד. שכן, ההורה השני הוא מתעלל ואלים או ההורה האחד מאוד מרוכז בעצמו ואינו מסוגל לטפל בילד. האם לא היתה אם מתעללת כלל ועיקר במקרה זה, אלא שהיא היתה מאוד מרוכזת בעצמה ובתה לא עמדה בראש מעייניה. לא כן האב, שטיפל בילדה במסירות אין קץ.

לאורך כל תקופת ניהול התיק הזה (3 שנים), שאלתי את עצמי שאלות מוסריות הנוגעות לאופיו של תיק משמורת, העברת ילד לאב או לאם. התשובה שנתתי לעצמי תמיד היתה אחת, שיש חשיבות עליונה לכך שהילדה תהיה עם אביה, לטובת שלמותה ובריאותה הנפשית, בראש ובראשונה.

להלן לינק לדיון המלא: