משמורת משותפת בגיל הרך - היבטים פסיכולוגים

אחת המחלוקות המשמעותיות בתחום האחריות ההורית, היא נושא לינת ילדים בבית אביהם בגילאים 0-3.

בשנת 2014 פרסם פרופ' וורשק, מאמר חשוב ביותר, עליו חתומים 111 מומחים מן העולם בתחום התפתחות הילד. עוד פרסם פרופ' וורשק מאמרים בשנת 2017 ובשנת 2018. שם המאמר משנת 2018 הוא: "Night Shifts: Revisiting Blanket Restrictions on Children’s Overnights with Separated Parents".
במאמרו (המתורגם ע"י פרופ' אבי שגיא שוורץ) של פרופ' וורשק משנת 2014, נאמר בין השאר כי : "מסמך הקונצנזוס מציין שיש להבטיח המשך קשר יציב של הילד עם כל אחד מההורים. יש לעודד אפוא את שני ההורים לשהות עם הילד ולהיות אחראי לו הן ביום והן בלילה....מניעת שהייתם של ילדים עם אבותיהם בלילה והעברת מסרים מפחידים כי זה יפגע בהם הן טענות המנוגדות לידע עדכני בתחום התפתחות הילד. תינוקות ופעוטות זקוקים להורים שמגיבים בעקביות וברגישות לצרכים שלהם ושנוכחותם הפיזית בחיי היומיום קבועה ויציבה.....הורות המבוססת על חלוקת זמן שווה פחות או יותר צריכה להיות הנורמה עבור תוכניות הורות לילדים בכל הגילים, כולל ילדים צעירים מאוד.....ילדים צעירים יוצאים נשכרים כאשר שני הורים בעלי מסוגלות נוהגים על פי תוכנית הורות המספקת להם קשר מאוזן ומשמעותי עם כל אחד מהם.....בספרות המבוססת על מחקר תקף אין כיום שום בסיס לדרג באופן מגדרי האם אבות או אימהות הן דמויות עיקריות או שניוניות בעניין חשיבותן להתפתחות הבריאה של ילדיהם..."

במאמר של פרופסור וורשק משנת 2018, הוא שב והדגיש את חשיבות הלינות בבית שני ההורים באופן שוויוני. בין השאר לדבריו, "מתבגרים שהיו להם יותר לינות בבית שני ההורים בילדות, חשו קרובים יותר לשני הוריהם והיו יותר בטוחים שהם חשובים להוריהם. לינות שלא בבית האם, לא פגעו בקשר בין האם לבין הילד/ה. יותר מכך, אם היו לילדים יותר ביקורים אצל האב כשבגרו, הביקורים הללו לא פיצו על כך שהיו להם פחות לינות אצלו בילדות המוקדמת".

פרופ' וורשק הוסיף ונתן במאמרו זה שתי דוגמאות, לשתי סיטואציות של לינות תינוקות, בבתים בהם שני ההורים חיים ביחד. האחת, כשיש להורים בית על האגם והתינוקות לנים במהלך השבוע בבית אחד ובסופי שבוע בבית אחר. השניה, זוג שמשאיר כל ששי שבת את התינוק אצל הסבא והסבתא, כדי לבלות זמן רומנטי ביחד. אם סידורי לינה כאלו לא מעלים כל בעיה, כשהורים מתגוררים ביחד, אלו על אלו שמציגים מוסר כפול, מוטל הנטל להצדיק שינוי משמעותי בנושא זה בנוגע ללינות, לאחר שהם נפרדים.
פרופסור וורשק ומיטב החוקרים בעולם בתחום התפתחות הילד קובעים, כי לינות שוות בבית הורים שנפרדים, בגילאי אפס עד שלוש שנים, פועלות לטובת הילדים.

מחקרים נוספים בפסיכולוגיה, מעשרים השנים האחרונות, מצביעים על כך, שחשיבות האב בחיי ילדיו היא גדולה לא פחות מזו של האם. להלן מספר דוגמאות להשלכות שיש על הילדים לניתוקם מאביהם ולחשיבות האב בחיי ילדיו :

במאמרו של ד"ר ניל קלטר: EFFECTS OF DIVORCE BOYS VERSUS GIRLS בו תואר מחקר קליני, אודותיו כותב ולו היה שותף, ד"ר ניל קלטר, אשר בוצע במהלך תקופה של 10 שנים על כ - 600 ילדים להורים גרושים, קובע ד"ר קלטר, כי תגובותיהן וצרכיהן של בנות להורים גרושים שונות מזו של בנים. נמצא כי בנים להורים גרושים, אשר נשארו לרוב במשמורתה של אמן, נפגעה התפתחותם הגברית, בשל חוסר באב, בדמות גברית, אשר השפיעה עליהם בנושא הגבריות. נמצאה אצל בנים אלו, נטייה להתנהגות מעין עבריינית, וקושי לשלוט בדחפיהם. החוקרים קובעים, כי לבנים, דרושה הזדהות חיובית מוצקה עם אבותיהם, על מנת להפנים שליטה על התנהגותם. מיעוט המגע עם האב, מסביר את התנהגותם המעין עבריינית של הבנים הללו. במחקר זה, נמצאו לרוב, בנים זועמים, אשר נהגו להתנגד לסמכותן של אמם ושל מורתם וכמו כן, היו הרבה יותר מעורבים בתגרות בביה"ס.

במאמר של JOAN.B.KELLY PH.D : THE DETERMINATION OF CHILD CUSTODY IN THE USA , נאמר בין השאר כי בעבר, מקרי הגירושין, היו בעיקר במקרים קיצוניים של נטישה, אלכוהוליזם, מחלות נפש, הזנחה וכיוצ"ב. על כן, בנסיבות אלה, כלל לא היתה ציפייה, כי האב ישמור על קשר רציף ועמוק עם ילדיו. מסורת זו התרחבה לשנות השבעים, אך כאשר התרבו מקרי הגירושין, והיו מטעמים של קונפליקט רגשי בין בני הזוג, בוצעו מחקרים , אשר אילצו בחינה מחדש של המושג גישה מוגבלת, שהיה קיים עד אז. מחקרים רבים, הדגישו את חוסר שביעות הרצון החריפה של ילדים, בגין הביקורים המוגבלים שנכפו עליהם, עם אבותיהם את עצבותם בגלל האבדן של קשר תכוף ואת ההפחתה במהלך הזמן של חשיבות האב, כאשר הקשר הוגבל. הילדים שהיה להם קשר טוב עם אביהם, חשו שזה בלתי נסבל לראות את אביהם כה מעט, ללון בביתו רק פעמים עד ארבע פעמים בחודש והילדים הצעירים יותר חשו תחושת פחד, כי אביהם נטש אותם. לאור התוצאות החוזרות של מחקרים בנושא, הורחבו במהלך שנות השמונים, הסדרי השהות. במהלך 15 השנים האחרונות הורחבו רבות הסדרי השהות עם בין הילדים לבין האב. היום, כאשר במרבית ממדינות ארה"ב, קיימת מערכת לחינוך הורים מתגרשים, מדגישים בפניהם, את ההשפעה שיש לגירושין, את הקונפליקט שנוצר אצל הילדים בעקבות הגירושין ואת חשיבות הרציפות וההמשכיות של הקשר של הילדים, עם שני הוריהם, לאחר הגירושין. בהתייחסות למונח : The best interests נאמר, כי אבות אשר השתתפו באופן פעיל ומשמעותי בגידול ילדיהם, במהלך הנישואין, ימשיכו לעשות כן ולהשתתף באופן פעיל בחיי ילדיהם ובגידולם, אף לאחר הגירושין.

במאמר בשם Joint custody : bonding and monitoring theoties מתוך ה Indiana law journal vol.73 number 2 spring 1998 מאת Margaret F Brinig ו – F.H.Buckley , אומרים השניים, אשר ביצעו מחקר בנושא המשמורת המשותפת כדלקמן : "כמו כל דבר אחר בגירושין, מאבק משמורת, לעיתים נראה כמו משחק של הכול או לא כלום, שבו בן זוג אחד מפסיד ואחד מנצח. זמן ששני ההורים בילו עם ילדיהם, צריך כעת לחלקו. באופן מסורתי, זו היתה חלוקה חדה, עם הורה אחד שמקבל משמורת בלעדית ועל ההורה שני, נכפות זכויות ביקור מוגבלות. לאחרונה, משמורת משותפת, נעשתה שכיחה יותר. במשמורת משותפת, לשני ההורים יש גישה לילדיהם והם חולקים את האחריות ואת המחויבויות המשותפות לגידולם. התומכים במשמורת משותפת טוענים, כי זה מפחית את כאב הגירושין עבור ילדים. כי לילד, משמורת בלעדית, יכול להיראות כמו מותו של ההורה הלא משמורן ובמובנים רבים, זה אכן כך. הילד יאבד את הדרכתו ואת תמיכתו הרגשית של ההורה הלא משמורן ולעיתים גם את תמיכתו הכספית. משמורת משותפת, למרות שהיא אינה כמו המשך נישואי ההורים, מקלה על הקשיים הללו שהילד חווה ומכינה אותו טוב יותר לחיים כמבוגר."

במאמרה של Ira Daniel Turkat PH.D מ – Florida institute of psychology and university of florida college of medicine, Child visitation interference in divorce , אשר פורסם ב - Clinical psychology review vol.14.no 8 pp.737-742 1994 מבקשת כותבת המאמר להסב את תשומת ליבם של הפסיכולוגים, להפרעות בהסדרי השהות, על הבעייתיות שלהם. במאמרה, כותבת המחברת כי העמדה היא, שהסדרי שהות נרחבים עם ההורה הלא משמורן, היא זכות חשובה להורה ולילדוHodges 1991

Richard Kunn חוקר ומעריך במועצה לזכויות הילד בארה"ב ו – פרופסור לפסיכולוגיה באוניברסיטת ג'ון קרול ובאוניברסיטת קנט, אשר היה ממונה על הועדה לשלום הילד והמשפחה בארה"ב והיה נשיא האגודה הלאומית של הפסיכולוגיים החינוכיים וחוקר ומעריך במועצה לזכויות הילד, Joho Guidubaldi כתבו מאמר בשם : Child custody policies and divorce rates in the U.S טוענים כי במדינות בהן יש נטייה לקבוע משמורת משותפת, השיעור הממוצע של הגירושין ירד. במדינות בהן יש נטייה לקבוע משמורת לאחד ההורים, היו בהן יותר גירושין בהם היו מעורבים ילדים. ממצאים אלה מצביעים על כך, שמדיניות ציבורית המקדמת משמורן יחיד, יכול להיות כי הנה תורמת לשיעור הגירושין הגבוה. הם מצביעים במאמרם, הן על גורמים חברתיים והן על גורמים כלכליים, המסבירים תוצאה זו.

במאמרו של Robert Bauserman עוזר מנהל המחלקה לבריאות ולהיגיינה נפשית, Child adjustment in joint custody versus sole custody Arrangements : a meta analytic review , אשר פורסם ב - Journal of family psychology 2002 vol.16 no.1 91-102 קובע מר באוסרמן במאמרו, כי ילדים במשמורת משותפת, מסתגלים טוב יותר מאשר ילדים הגדלים עם משמורן יחיד ואותו הדבר, כילדים להורים נשואים. נערכו השוואות נפרדות לגבי הסתגלות כללית, היחסים במשפחה, בטחון עצמי, הסתגלות רגשית והתנהגותית והסתגלות ספציפית לגירושין. התוצאות תאמו את ההנחה, שמשמורת משותפת יכולה להועיל לילדים, כנראה מאחר והם מסייעים לשמור על קשר מתמשך חיובי עם שני ההורים.