משמורת משותפת במדינת ישראל

על פי החוק הקיים היום במדינת ישראל, קיימת משמורת משפטית משותפת לשני ההורים על ילדיהם. כלומר : גם לאחר הגירושין, לשני ההורים יש זכות לקבוע בכל הנושאים החשובים הנוגעים לילדיהם ביחד, מהי המסגרת החינוכית המתאימה, לאיזה רופא לפנות וכיוצ"ב. כמו כן, לאף הורה אין זכות לקחת את הילדים ולעבור למקום מגורים אחר, בלי לקבל רשות מפורשת מההורה השני, אלא אם כן, אותו הורה פנה לבית המשפט וביהמ"ש אישר את המעבר.

מה שקרוי "משמורת משותפת", מתייחס לנושא החזקה, משמע : איזה הורה מחזיק בילד. בעבר היה מקובל שהאם היא המשמורנית, אך מאז יצא דו"ח הביניים של ועדת שניט בשנת 2008, מתרבות הפסיקות הקובעות משמורת משותפת לשני ההורים.

כבוד השופט ס. ג'יוסי קבע בעניין ההבדל בין המשמורת המשפטית למשמורת הפיזית בעמ"ש (חי') 1472-02-17 כי: ""האפוטרופסות המשותפת של ההורים, היא ה"משמורת המשפטית" המשותפת, אשר קבועה בחוק הכשרות, "מחייבת קבלת החלטות משותפות על ידי שני ההורים בכל עניין הנוגע בילד, החל ברישום לחוגים וכלה בקבלת טיפול פסיכולוגי או רפואי, בין שמדובר בענייני יומיום ובין שמדובר בשינוי אורחות חיים". לעומת זאת, החזקתו של הילד זכתה להגדרה "משמורת פיזית", כאשר קביעת משמורת פיזית של הילד בידי מי מההורים, אין בה כדי לפגוע במשמורת המשפטית המשותפת של ההורה שאיננו ההורה המשמורן (הפיזי)".

ביום 07/01/2010, נתנה כבוד השופטת ד"ר ורדה בן שחר פסק דין מהפכני, בתיק בו ייצגתי את האב (תמ"ש 28951/09- משמורת תמ"ש 28953/08- תביעה שכנגד). בפסק הדין, קבעה כבוד השופטת בן שחר, כי לאב ולאם תהיה משמורת משותפת על שני ילדיהם, שהיו אז בני שנתיים ותשעה חודשים. זאת, בניגוד להמלצות תסקיר הסעד ובניגוד ל"חזקת הגיל הרך". בדיון ההוכחות הופיעו פרופ' אבי שגיא שוורץ ופרופ' רימרמן, אשר נחקרו אודות נושא המשמורת המשותפת, שהיה בחיתוליו.

מאז, ניתנו פסקי דין רבים, אשר פסקו כי לשני ההורים תהיה משמורת משותפת על ילדיהם. יחד עם זאת, עד היום, ממעטים בתי המשפט לאפשר הורות משותפת ושווה, על פעוטות בני 0-3.

בשנת 2014, 111 מבכירי הפסיכולוגים בעולם חתמו על מאמרו של פרופ' וורשק:
"social science and parenting plans for young children: a consensus report",
אשר בו נאמר נכתב לעניין הסכנות העולות מצמצום הקשר בין האב לילדיו ולהפחתת הסדרי שהות ביניהם וכן, להשפעה החיובית שיש ללינות בבית האב, על ילדים ועל התפתחותם, גם בגיל הרך.

במאמר אשר תורגם לעברית ע"י פרופ' אבי שגיא שוורץ, נאמר בין השאר כי "מסמך הקונצנזוס מציין שיש להבטיח המשך קשר יציב של הילד עם כל אחד מההורים. יש לעודד אפוא את שני ההורים לשהות עם הילד ולהיות אחראי לו הן ביום והן בלילה....מניעת שהייתם של ילדים עם אבותיהם בלילה והעברת מסרים מפחידים כי זה יפגע בהם הן טענות המנוגדות לידע עדכני בתחום התפתחות הילד.

באופן כללי, התוצאות של המחקרים שעליהם מתבסס מסמך זה תומכות בתוכניות הורות המאזנות באופן שווה יותר את זמנם של ילדים צעירים בין שני הבתים. תיאוריות של התפתחות רגשית – חברתית ונתוני מחקר סביב תיאוריות אלה מוכיחים כי תינוקות יוצרים בדרך כלל התקשרות לשני ההורים, וכי היעדרותו של הורה מסוים לתקופות ממושכות מסכנת את היכולת לפתח התקשרות בטוחה עם אותו הורה....לפיכך, על מנת לספק לילד את מרב ההזדמנויות ליחסים טובים ובטוחים עם כל אחד מן ההורים, אנו מעודדים את שני ההורים להעניק זמן מירבי של שהות עם ילדיהם. אין להורים כל סיבה לדאגה אם הם חולקים שווה בשווה את זמן ההורות כאשר זה תואם ללוגיסטיקה של לוח הזמנים של כל אחד מן ההורים.

מחקר על לינות לילה של ילדים עם אבות תומך בכך שילדים מתחת לגיל ארבע יכולים להיות מטופלים בלילה על ידי כל אחד מן ההורים, במקום להיות כל לילה רק בבית אחד. אנו מוצאים כי עבור רוב הילדים הצעירים השיקולים התיאורטיים והמעשיים לטובת לינות לילה בשני בתים הם משכנעים יותר מאשר דאגות כי לינות לילה בחלוקה שכזו עלולות לסכן את התפתחותם של הילדים.....תוכניות הורות המציעות לאב ולילד להיות ביחד במשך פרקי זמן קצרים של שעתיים פעמיים או שלוש פעמים בשבוע, עלולות ליצור לחץ לא רצוי על הקשר עם הילד."
ילדים זקוקים לשני הוריהם בחייהם. חשוב כי ההורים יפעלו ביחד, על מנת לקבע משמורת משותפת על ילדיהם, כאשר ברי כי הדבר מיטיב עם הילדים ומאפשר להם לגדול באופן בריא יותר.

בתמ"ש 10440/07, קבעה כבוד השופטת מרינה לוי מבית המשפט לענייני משפחה קריות כדלקמן: "ובכן, וכפי שהבעתי את דעתי במהלך הדיון, ובהחלטותיי הקודמות, סבורה אני כי המשמורת המשותפת היא, היא דרך המלך. מקום בו ניתן להותיר על כנה אחריות הורית משותפת, ממקום של שוויון, אכפתיות ומעורבות שווה, על אף הפירוד הזוגי, מן הראוי לעודד ולהתיר זאת.